כאשר ל. רון האברד נשאל בסופו של דבר על מה שלמד באסיה, הוא ענה ברוב משמעות, "למדתי מספיק כדי לדעת שהאדם לא ידע את כל מה שיש לדעת על החיים".

מסעו הראשון למזרח הרחוק החל ב-1927, על סיפון ספינת הקיטור 'פרזידנט מדיסון', שיצאה מהמזח של סן-פרנסיסקו. המסלול המפותל שלו עבר דרך סין ויפן והסתיים בנמל אגאנה בגואם, שם אביו שירת בצי האסיאתי. מסעו השני, שהחל שנה לאחר מכן, החזיר אותו לגואם על סיפון ספינת חיל הים האמריקאי 'הנדרסון', ולאחר מכן לחופי סין על סיפון סכונר בשם 'מריאנה מארו'.

רישומיו הראשונים ממסעותיו באסיה היו מלאי חיים. למרות ים גבה גלים בדרך להוואי, הוא המשיך לתפקד "בלי בעיות למרות תנודות הספינה", והשתומם לנוכח חדר הדוודים, "שהיה כל-כך חם שלוחיות המתכת היו אדומות והאש שהופקה מהנפט היתה לבנה". הונולולו, שהיתה יחסית רגועה, הוכחה אף היא כמלאת קסם, בעוד שרשמיו מיפן הותירו אותו מסוקרן באותה מידה – גם אם מעט מודאג מ-"קדחת המודרניזציה" ומהמשחתות מבשרות הרעות במפרץ יוקוהמה. עם זאת, רשמיו מחופי סין היו עניין שונה לגמרי.

באופן ממשי מאוד, סין של שנות ה-20 היתה עדיין סין של ימי הביניים. למרות שהקומוניסטים העמידו פנים שהם הולכים לקראת רפורמה, רוב האומה היה נתונה בשלטון צבאי. גם העבדות, קשירת הרגליים וצריכת האופיום לא חוסלו. וכפי שמר האברד גילה עד מהרה, מעטה מכאיב של עוני כיסה את הכול. תיאוריו הקודרים והמרתקים מאותה תקופה כוללים התייחסות לאסירים שכורעים ברך וממתינים לגרזן, שירי פועלים שנשמעים כמו מזמורי מוות, ומבטים יודעי דבר של נזירים בחלוקים צהובים.

עם שובו לסין ב-1928, המראה היה עגום באותה מידה. עם זאת, מסיבות דומות, במסעו השני לאסיה הוא נכנס לעומק הגבעות המערביות של מנצ'וריה ומעבר להן – כדי לחלוק כיכר לחם עם שודדים מונגולים, לשבת מול המדורה לצד שאמאנים סיביריים, ולהתיידד עם האחרון בשושלת הקוסמים מחצרו של קובלי חאן. כמו כן, לאחר מכן הוא הפך להיות אחד מאנשי המערב הראשונים אחרי מרקו פולו שנכנס למנזרי הלאמות האסורים, וגם שאף עמוקות ממה שכינה באופן הולם "הפיתולים הסבוכים והתעלומות המפחידות של הודו".

עם זאת, טון שונה לגמרי ליווה את המעבר של ל. רון האברד דרך גואם – לא רק תחושה של תנועה מזרחה, אלא תנועה לתחום זר לחלוטין. האי גואם, שתואר באופן רשמי בתור "טריטוריה לא מאורגנת בעלת שטח קטן", שימשכתחנת תדלוק של צי ארצות-הברית משנת 1900. התושבים שאכלסו במקור את האי, שבט הצ'אמורו, הגיעו במקור מאינדונזיה, ומאמינים שהם הגיעו לשם בסירות ברצף של גלי הגירה. הרשמים הראשונים שלו מספרים על לגונות שנראה כי הן רדופות רוחות, ויער ש-"הוא בגוון עמוק של ירוק על רקע השמיים והים. למרות שלא קשה לחדור דרכו, נדמה שאלף תעלומות מקיפות אותו".

בנוסף לכך, בגואם, הרפתקאותיו של ל. רון האברד היו רבות, כולל מסע למערות חצובות בצוקים כדי לסלק מקרב הכפריים שד שנקרא טדמונה. בנוסף, הוא פילס דרכים חדשות בג'ונגלים של גואם עם צוות פיליפינים, וגויס כמורה לאנגלית בבית-ספר של הילידים, דבר שבאופן בלתי נמנע גרם לו להתעמת עם מושלים מקומיים על כך שלימד מחוץ לתוכנית הלימודים המאושרת. בעודו משמש כחניך בחדר חושך באולפן מקומי, מר האברד ליטש את מיומנותו בתחום הצילום לרמה מקצועית באמת, כשהוא מנציח תמונות של חיי האי, שמאוחר יותר נרכשו על-ידי נשיונל ג'יאוגרפיק.