שנות ילדותו של ל. רון האברד, שנולד ב-13 במרץ 1911, עברו במערב הפרוע הטיפוסי של מונטנה עם טיולים קצרים מדי פעם לקליפורניה, לאורגון ולוושינגטון.

אבל כמילות הקדמה, מר האברד עצמו הסביר: "נולדתי בנברסקה ואחרי שלושה שבועות עברתי לאוקלהומה", שם סבו הקים חוות סוסים ושם הוא עשה את צעדיו הראשונים לפני גיל שנה. מאוקלהומה הוא עבר למדינת מונטנה, שבה, כפי שהוא העיר בעוקצנות, "הם אומרים שהראיתי כמה סימנים שאני מתכוון להתיישב באופן קבוע, אבל אני חושב שזאת רק שמועה".

לאחר מכן הגיעו כמה הרפתקאות בולטות, כולל ידידות יוצאת דופן עם רופא אליל משבט הבלקפוט שהובילה בסופו של דבר לקבלתו לשבט כאח לדם. הוא גם אילף סוסי פרא בגיל צעיר, וניצל בעור שיניו מלהקת זאבי ערבות כשהיה רכוב על סוסה בשם ננסי הנקס – מאורע מרשים במיוחד משום שבתחילה לא האמינו לו. מכאן מגיעה ההודאה שלו מאוחר יותר, "לי היו ההרפתקאות שלי, אבל למדתי לספר את הסיפור המצומצם יותר".

אם רק כדי לסכם תקופת נערות בעולם קשוח ופרוע, אימו, לֶדוֹרה מיי האברד, היתה נכס נדיר בזמנה – אישה מאוד מלומדת – שהציגה לבנה את הקלאסיקות של ספרות המערב עוד לפני הגיעו לגיל שבע.

כהערה נוספת על תקופת נערותו, מר האברד תיאר מסע מסמר שיער דרך הרי הרוקי בפורד דגם טי של סבו. הדרכים, במקרה הטוב, היו מכוסות בחול, ובדרך כלל היו לא יותר משבילי איילים מתפתלים על פי תהום. מאוחר יותר היו מסעות ארוכים, מאתגרים לא פחות, של חציית מדבריות נבדה (שם המים נכנסו לרדיאטור והצמיגים התפוצצו כל חמישים קילומטרים) לפני שהוא הגיע לבסוף לסן-דיאגו, שם אביו, הארי רוס האברד, שירת בצי ארצות-הברית על סיפון משחתת.

הסיפור של ל. רון האברד בתור צופה הנשר הצעיר ביותר באמריקה, החל עם כניסתו לארגון הצופים ב-1923, ועד מהרה הוא ייצג את ארגון הצופים האמריקאי בפני הנשיא דאז, קלווין קוליג'.

כבנו של קצין בצי ארה"ב, הוא הפליג עד מהרה לארצות יותר אקזוטיות, כולל אתרים מרוחקים כמו נמלים בדרום האוקיאנוס השקט וסין של טרום-מהפכה. בסך הכול, הוא נסע מעל רבע מיליון מיילים לפני גיל תשע-עשרה וב-1929 כבר עשה כברת דרך ניכרת של מסע חייו הגדול יותר.

או כפי שמר האברד עצמו ניסח זאת כשדיבר על שנותיו הראשונות: "מגיל שלוש ידעתי בדיוק לאן אני הולך".