אם 'שדה-קרב ארץ' ו-'משימה ארץ' היו הספרים האחרונים של ל. רון האברד, הם רחוקים מלהיות סוף המחויבות שליוותה את חייו לאומנות הכתיבה. שנים לפני כן, בתור נשיא גילדת הסופרים האמריקאית בסניף ניו-יורק, הוא עמד ללא הרף לצדם של סופרים חדשים: הוא פעל כדי לראות אותם נכנסים כחברים חדשים לשורות הגילדה המקצועית, יצר מאמרי הדרכה עבור כתבי-העת השונים של המקצוע, וגם עזר לסופרים החדשים ולאלה שעבודותיהם לא פורסמו לתפוס לעצמם מקום במה שהיה באופן מסורתי שוק סגור.

בסוף 1983 הוא הצהיר "יזמתי אמצעי שבעזרתו סופרים חדשים ומבטיחים יוכלו לקבל הזדמנות שמאמציהם היצירתיים ייראו ויזכו להכרה", והכריז על פתיחת תחרות 'סופרי העתיד'. פרס הזהב ע"ש ל. רון האברד בתחרות 'סופרי העתיד', שנוסדה במיוחד בשם הגילוי והעידוד של סופרים חדשים בספרות הספקולטיבית, הפך להיות הפרס היוקרתי ביותר מסוגו. אכן, התחרות הפכה להיות האמצעי הגדול ביותר, המצליח ביותר, וללא ספק המשפיע ביותר עבור כישרון יצירתי מבטיח בעולם הספרות בת זמננו. בהתחשב בדאגתו של מר האברד לאומן העולה, האיסור היחיד על השתתפות הוא שהמועמדים חייבים להיות כאלה שעבודותיהם לא פורסמו בעבר באופן מקצועי. על מנת להבטיח מיומנות מקצועית בבחירת הזוכים, שופטים בעבר ובהווה מייצגים כמה מהשמות הגדולים בספרות הספקולטיבית, לרבות: לארי ניבן, אורסון סקוט קארד, רוברט סילברברג, פרנק הרברט, ג'רי פורנל, פרדריק פול, ג'ק ויליאמסון ואן מקאפרי.

בהתחשב בעובדה שמר האברד החל את הקריירה שלו במקור בתקופה שבה הספרות הפופולארית היתה עמוסה בתיאורים מפותלים, היה זה הולם שהוא ייתן השראה לתחרות הנלווית 'מאיירי העתיד'. התחרות, שנוסדה כדי לעודד אומנים של הספרות הספקולטיבית, מספקת למתחרים הזוכים פרסים כספיים ופרסום באנתולוגיה השנתית 'ל. רון האברד מציג את סופרי העתיד'. דרך אגב, האנתולוגיה הזאת הפכה להיות העבודה הנמכרת ביותר מסוגה והיא הוכחה כקרש קפיצה לפרסום של עבודות נוספות. למעשה, תחרות 'סופרי העתיד של ל. רון האברד' סייעה עד היום למקם יותר מ-500 ספרים קובעי מגמות על המדפים באמריקה.

"מצפים מן האומן להתחיל דברים", כתב ל. רון האברד בתחילת התחרות. "האומן מפיח רוח חיים בתרבות". למרות שהוא דיבר על הסופרים שיבואו בעקבותיו, אותם סנטימנטים היו רלוונטיים לגביו. היום יש יותר מ-250 מיליון ספרי סיפורת ועיון של ל. רון האברד בתפוצה, ועם התוכנית לפרסם גם ספרים מוקדמים יותר ועבודות שלא פורסמו, המספר הזה רק יגדל. אבל כך או כך, הוא כבר הטביע את חותמו. כפי שהפרופסור לאנגלית ולשפות זרות, סטפן ו' ויילי, הכריז, "ללא ספק, ל. רון האברד הוא אחד הסופרים הפורים והמשפיעים ביותר במאה העשרים". כראיה לכך, המאגר המלא של עבודותיו זכה בפרסים מארגונים ספרותיים כגון הפדרציה הלאומית לתרבות צרפת, הוועדה ליוקרה באירופה והאקדמיה האירופית לאומנויות. כראיה נוספת לכך ישנו קהל קוראים מאוד גדול ומגוון, וכן מכללות ואוניברסיטאות רבות שבהן סטודנטים לומדים על עבודתו ושואפים, כפי שהוא עצמו אמר פעם, "לכתוב, לכתוב, ולאחר מכן לכתוב עוד. ולעולם לא לאפשר ללאות, לחוסר בזמן, לרעש או לכל דבר אחר לגרום לי לסטות מהמסלול".