מלחמת-העולם השנייה והשירות הצבאי היו הפרעה ממושכת. אבל ב-1945 חזרתי למחקר, והשתמשתי בספרייה ובמתקנים של בית-החולים של הצי אוק-נול.

בתוך פחות משנה, באמצעות ניסויים אנדוקריניים שהתבססו על כך שהמערכת האנדוקרינית פועלת כמרכזייה לגירוי-תגובה, גיליתי שבצורות חיים נראה שהתפקוד מפקח על המבנה.

מאחר שמה שנחשב לאמת היה בדיוק ההפך (ולא סיפק פריצת דרך), יכולתי כעת להתקדם בכיוון חדש.

בסופו של דבר גיליתי שהפוטנציאליות של החיים גוברת כאשר מסירים דברים מיותרים. המשמעות של זה היתה שייתכן שהייתי בדרך לבודד את החיים ככוח טהור.

בעבודתי עם אנרגיות קטנות, גיליתי בסופו של דבר שנראה שהאנרגיה המנטלית היא רצועה שמחברת בין חיים ורגש לבין מה שייתכן שהוא מהות טהורה של החיים.

במהלך הטיפול בזה גיליתי שהאנרגיה המנטלית בנויה מתמונות דמות מנטליות ושהן נדחסו יחד והפכו למאסות עד שהמרכיב המוכר בתור חיים כמעט נכחד.

באמצעות הסרת הנטל שלהן (בשיטה של מחיקה) גיליתי שפוטנציאל החיים גבר.

זה הפך לדיאנטיקה (Dia – "דרך", nous – "מיינד").

מאחר שהיה לזה קשר למחלות פסיכוסומאטיות, הצעתי לאגודות מובילות בתחום הבריאות את התגליות והמסמכים שעסקו בהן ונעניתי בשלילה! הן לא רצו שום קשר למחקר בסיסי!

חבר רופא ומו"ל בתחום הפסיכיאטריה אמרו לי שכל מה שנותר לי הוא רק הציבור, לכן כתבתי ספר ולמרבה ההפתעה הוא נעשה פופולארי.

ממש לפני הוצאתו לאור, פנו אליי ממשרד המחקר של הצי האמריקאי והציעו לי בטון מאיים לעבוד עבורם כאזרח, אחרת הם יגייסו אותי מחדש לשירות פעיל. מטרת הפרוייקט היתה להפוך אנשים לנוחים יותר להשפעה. הצלחתי להשתחרר מהצבא לפני שהם הספיקו לממש את האיום. בעוד שלא היתה לי שום ביקורת כלפי שירות פעיל אמיתי, הספקתי לבקר במהלך שירותי הצבאי לפני המלחמה במשרדי הצבא בוושינגטון וידעתי שלא אצליח להשיג שם הרבה ולא היתה לי שום שאיפה להפוך אנשים לנוחים יותר להשפעה.

זאת היתה הפנייה השנייה והאחרונה בנוגע לסיוע כלשהו במחקר.

בעבר כבר פניתי לעמותות בבקשה למימון ולא היה שום מימון זמין למחקר בסיסי. מעטים הבינו באותה עת שהיה ערך כלשהו למחקר בסיסי. רק פרוייקטים ספציפיים למוצרים ספציפיים עמדו בתקן.

נוצרה קבוצה כדי לטפל בפופולאריות של הספר, 'דיאנטיקה'. אבל היא לא סיפקה כל סיוע למחקר מעבר לבדיקה של ויטמינים.

בשלב ההוא הייתי מוכן להניח לפרוייקט. למעשה קבעתי כבר מועד למסע מחקר אחר. אבל ההשפעה שהספר יצר הובילה לאחת מאותן התקפות פראיות שלעתים מופנות בו-זמנית כלפי חוקרים, שהכניסה את חיי לתוהו ובוהו. נעשה ניסיון להתנקש בחיי, בקושי הצלחתי להתחמק מחטיפה והואשמתי בפומבי בעבירות שמעולם לא ביצעתי. לעתים רחוקות התרחש שינוי כה משמעותי בחייו של מישהו. ביום שני הייתי סופר אהוד וביום שלישי הייתי מפלצת נוראית. אותו האדם.

מדען שמפרסם את החומר שלו לציבור או שמבקש ליידע את עמיתיו בנוגע לתגלית כלשהי מגלה לעתים שהעיתונות היא בעלת ברית עלובה.

במשך שנים הוטחו בי ההאשמות החריגות והדמיוניות ביותר. עיתונאים אף פעם לא התקרבו אליי. הם רק כתבו עליי.

זאת לא היתה אווירה מתאימה להמשיך במחקר, אך במאמצים רבים ומתוך אחריות לציבור שתמך בי, המשכתי.

חמש-עשרה שנים אחרי אותו פרסום ראשון לציבור, הצלחתי לפתח את הטכנולוגיה המלאה שתבודד את ה-being ככוח חיים טהור. זה היה האדם עצמו. והוא היה הרבה יותר חזק ובעל יכולת.

בשנתיים שלאחר מכן, למרות הלחץ הכבד של אדמיניסטרציה ואותו כוח בלתי נראה שהמשיך להכות בי בערוצים הציבוריים, הצלחתי להשיג בצורה יציבה את התוצאה עבור כל האנשים ללא יוצא מהכלל בטכנולוגיה שידועה בתור העברת תהליכים של סיינטולוגיה.